בלוג

שלושת השבועות

בתור מעצבת אופנה אני מתעסקת הרבה בנושא של התחדשות.
אני מכירה את השמחה הזו של בגד חדש.
עבורי רק המחשבה על גזרה חדשה והדמיון איך לתפור, איך לעצב, איך זה יראה בסוף מעלה בי רגשות שמחה. התלהבות. והאדרנלין שלי עולה.
כשאני מודדת סקיצה ראשונית, שעדיין לא סיימתי לתפור,
ואני רואה שיצא יפה (כמו שהיה לי אתמול) אני מתמלאת שמחה.
אכן בגד משמח. משמח אישה. משמח אותי.

אז השבוע נכנסנו לשלושת השבועות.
ועבורי האבל הלאומי חבר לאבל הפרטי.
אתמול יצאנו מחודש ראשון של אבל על פטירתה של אחותי.

יש לזה משמעויות רבות
אחת מהן, זה ההתחדשות. הבגדים. השמחה מהם.

אחד הנושאים שעולים בין המשפחה, בעיקר המשפחה המצומצמת של אחותי – בעלה שעדיין צעיר, והילדים הצעירים והרכים עדיין לחוויית האובדן הזה – זה האמונה שצריך להישאר בשמחה. שאנו קמים וחיים ויוצרים ושמחים. לצד האובדן והקושי העמוק שקשה להכיל.

אין ספק שגם לבגד יש חלק בשמחת החיים.

אז איך את חווה את זה?
את ההתחדשות?
ואת הזמן שאסור להתחדש?
מה זה עושה לך בנפש?

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *