הפעם רציתי לשתף בבלוטה שלי כשהייתי נערה בת 15-16 היה לי תסביך אף.
שנאתי אותו והתביישתי בו
הלכתי עם פוני שמכסה לי את הפנים.
בלי לראות בדיוק מה הולך לפני. רק כדי להסתיר את האף
היום אני אוהבת את האף שלי.
לפני כמה זמן ביתי הגדולה אמרה לי – אמא, את יודעת, יש לך אף ארוך
אמרתי לה – את יודעת מה? אני אוהבת את האף שלי. הוא ארוך. פעם לא אהבתי אותו. אבל עכשיו אני אוהבת אותו.
אז מתסביך האף התפתחתי לתסביך הבטן
תמיד הייתה לי בטן
גם כששקלתי 47 קילו הייתה לי בטנונת
כשגדלתי, היא גדלה איתי.
ויום אחד זה התחיל. כל מה שראיתי מול המראה הייתה הבטן שלי.
(אגב, כשהיית בהריונות זה היה מאד כייף. גפיים רזות. ובטן לגיטימית).
טוב. אז בתור מי שתפרה לעצמה את כל הבגדים כל הזמן חשבתי איך תופרים לבטן שלי בגדים. התמודדתי עם שאלת הגוף שלי. מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת. מה אני רוצה להסתיר ואיך אני עושה את זה.
אני זוכרת שמלה מוצלחת שעיצבתי לי
זה היה לפני שפתחתי את העסק
הייתה חתונה לאחיינית שלי.
ויום אחד, באיזה יקיצה מוקדמת של 5:00 בבוקר זה בא
הערתי את בעלי ואמרתי לו שיש לי רעיון.
לקח לי עוד כמה לילות וימים לבנות ולהרוס ולבנות ולשנות את הגזרה עד שהתחלתי לתפור.
אלא מה, זה לא יצא. הכיווץ לא היה נכון. לא ישב טוב. פרמתי. הפכתי לקפל..
ויצא מקסים
מיד אח”כ פתחתי את העסק וזו הייתה השמלה הראשונה שייצרתי ומכרתי. והיא הייתה אחת השמלות המוצלחות שלי
אני מאמינה שכל אדם שיוצר – נקודת המוצא שלו היא הוא עצמו.
אז גם אני מתחילה את העיצובים שלי מתוך עצמי ומתוך ההיכרות שלי עם הגוף שלי.
אז בתור אחת שיש לה בטן אני בודקת איך אני יוצרת חלל מתאים למלא בו את הגוף. לכבד אותו. להחמיא לו. לצור מראה מגניב וכייפי.
כששואלים אותי אם הבגדים שלי מתאימים להריון אני אומרת – אני מטפלת בבטן. אז כן. אז הם מתאימים גם להריון.
עם העבודה ועם ההיכרות של הנשים, אני לומדת להכיר את הקשיים של נשים שונות, ואת היתרונות שלהן. אני לומדת להרחיב את המנעד של הגזרות שלי.
אך זה מה שעומד אל מול עיני.
אישה בשלב בשל בחיים שלה.
שהגוף כבר סוחב את הסיפור האישי שלנו.
אני חושבת על האישה הזו. ורוצה לייצר לה בגד שיצור חלל שיכבד את הגוף
שיתן לו מקום. שיחמיא לו. לגוף שהוא כל כך יפה בפני עצמו.
שכל כך חשוב, ומקודש ומשמעותי. במיוחד לאישה
שהוא כל כך משפיע על הקיום הכללי שלנו כנשים
לדימוי שלנו את עצמינו. לאהבה שלנו את עצמינו. לביטחון שיש לנו מול הבן זוג, מול הסביבה, וגם מול עצמינו – מול המראה. לשמחה. לכח שזה נותן לנו לצעוד את החיים שלנו.
אני יכולה להגיד היום, עם העבודה והתמודדות מול נשים אחרות. אני הרבה יותר קלילה עם הבטן הזו
קיצור – יש תקווה!
תמונות מתוך הפקת ‘נועדת לבלוט’
